החלטה בתיק פש"ר 7701-01-10

בקשה להתיר לנושה המובטח להמשיך בהליכי המימוש של דירת החייבים הידועה כגוש 6712 חלקה 433 תת חלקה 8 המצויה ברחוב יטקובסקי 19 פתח תקווה.

הבקשה הובאה לפני להכרעה בשאלה מי יממש את הנכס, האם יעשה זאת הנושה המובטח במסגרת הליכי ההוצל"פ? שמא יהיה זה המנהל המיוחד במסגרת הליכי הפש"ר, ואולי כהצעה פרקטית של הכנ"ר, לה הסכים גם המנהל המיוחד- יעשה המימוש במסגרת הליכי הפש"ר ובשיתוף בין המנהל המיוחד והנושה המובטח.

סברתי כי ראוי לפתור את המחלוקת בין ב"כ הנוגעים בדבר, וכי יגיעו להבנה בענין מימוש הנכס, אך משלא נעשה כך, ואף נסיונותי לקבל הסכמות מאת הנושה המובטח בדיון שהתקיים לפני לא צלחו, אין לי אלא ליתן החלטה זו, בענין מחלוקות מוכרות בהליכים רבים בין ב"כ הנושים המובטחים ובין בעלי תפקידים במסגרת הפש"ר.

תחילתו של הענין שלפני הוא בבקשה שהגיש הנושה המובטח להתיר לו לממש את הבטוחה הרשומה לזכותו בהתאם להלכת גרבש (פש"ר 466/93 יחיאל גרבש נ. עו"ד י. שלף ואח').

בהתאם להלכת גרבש ועל בסיס הפסיקה שהתפתחה בעקבות ההלכה, למשל רע"א 8122/08 ריקי ישראלי נ. עו"ד פביאן סלמן; רע"א 5671/08 אלבז נ. בנק לאומי למשכנתאות; פר"ק 34953-11-09 יוחאי זילברברג נ. לידקום אינטגרייטד סולושנס בע"מ שענינם המשותף הוא הכרה בקדימות מעמד הנושה המובטח בנכס המשועבד וכן כי ככלל, נושה מובטח שבידו בטוחה להבטחת חוב יכול להיפרע בדרך של מימוש הנכס, במנותק מהליכי פשיטת רגל - זאת בצד זכות הבדיקה של תוקף השעבוד ובצד פיקוח של בית משפט של פש"ר, ומשצורפה לבקשה עמדת הכנ"ר כי אינו מתנגד לבקשה, ועמדת הנאמן (עמדה שהובאה מפי ב"כ המבקש) כי "הנאמן הודיע לח"מ כי אין לו התנגדות להמשך הליכי המימוש ואולם הפנה את הח"מ לבקש הסכמת בית המשפט של פש"ר" (תגובה מיום 2.8.10) - ראיתי להעתר לבקשה, והתרתי המימוש על ידי הנושה המובטח. (בענין זה ראיתי לציין כי אמנם הנאמן בחר לציין בתגובתו מיום 2.3.11 - שההחלטה שניתנה שגויה ונלמדה מבקשת החייבים, אך לא היא!!! - היא נשענה ונסמכה על הודעת ב"כ הנושה המובטח שדבריו צוטטו לעיל, קרי, כי הנאמן הודיע לב"כ הבנק כי אין לו התנגדות).

בין לבין הוגשו בקשות במסגרת בקשות שונות בתיק הממוחשב בלי שמי מהצדדים יקפיד על הגשת הבקשה לגדר הבקשות הנכונות; כך הגיש החייב בקשה לעיכוב המימוש (בקשה 3) - ובהחלטתי מיום 23.11.10 חזרתי על ההחלטה כי "הליכי המימוש מתנהלים בלשכת ההוצל"פ ולשם יש להפנות את הבקשה"; כך הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע המימוש על ידי החייב שטען נגד עצם קיום הבטוחה; ביום 8.12.10 חזרתי שוב וציינתי כי "...ניתנה רשות לנושה המובטח להמשיך ולנהל את הליכי מימוש הבטוחה במסגרת ההוצל"פ ובהתאם להלכת גרבש, קרי, בית המשפט של פש"ר מפקח על המימוש עצמו באמצעות בעלי התפקיד. ככל שיש למבקש טענות מהותיות לעצם הזכות של הנושה המובטח לממש את הבטוחה עליו להפנותם לערכאה המתאימה בה מתנהלים הליכי המימוש, שם גם ניתנה ההחלטה לממש את הבטוחה"; להדגיש כי לא הוצגה כל החלטה הסותרת או מבטלת את החלטת ראש ההוצל"פ בתיק ההוצל"פ שבמסגרתו ננקטו הליכי מימוש הבטוחה על ידי הנושה המובטח (לאחר שגם ניתן אישור בית משפט זה).

החייבים פנו לבית המשפט העליון ועתרו לעכב את מימוש הנכס על ידי הנושה המובטח (רע"א 169/11) ובמסגרת ההליך התחייב הנושה המובטח שלא לבצע את פינוי החייבים "עד הכרעה בבקשה להעברת מימוש המשכון לתיק פשיטת הרגל, וללא היתר מפורש מבית המשפט של פשיטת רגל..." ובית המשפט העליון רשם לפניו את התחייבות הנושה המובטח, מחק את העתירות וציין גם כי "כל טענות המבקש שמורות לו".

לאור התחייבותו פנה הנושה המובטח פעם נוספת לבית משפט זה וביקש לממש את הבטוחה, ולקבל היתר מפורש מבית משפט זה להמשך המימוש.

החייבים הגיבו לבקשה ועתרו כי המימוש יעשה במסגרת הליכי הפש"ר וכי "החוב לבנק משכנתאות כ-400,000 ש"ח שווי הדירה עולה על 1,500,000 ש"ח ולבנק המשכנתאות לא יגרם נזק באם יבוצע הליך המימוש במסגרת הליכי הפש"ר" (סעיף 7 לתגובתם).

עמדת המנהל המיוחד - מימוש הנכס בצוותא עם ב"כ הנושה המובטח, הן מאחר שמעולם לא נתן הסכמתו למימוש הדירה על ידי הבנק, ומעולם לא שוחח עם ב"כ הנושה המובטח שהביא לכאורה לבית המשפט את עמדתו כי אין הוא מתנגד למימוש, הן מאחר שמובטח לנושה פרעון מלוא החוב לרבות שכ"ט הכונס, הן מאחר שהתנאים לקיום הלכת גרבש לא התקיימו, ובעיקר כי ערך החוב עמד על כחמישית מערך הנכס, ומשכך אינטרס הנושים הלא מובטחים מיוצג טוב יותר על ידי הנאמן, שלו האינטרס למקסם את ערך המכר כדי שיתרת התמורה תהא גבוהה ככל שניתן וזאת לטובת קופת הכינוס, וכן סבר כי במקרה זה יש לאמץ את עמדת הכנ"ר שאף הוא סבר שלנוכח המצב שנוצר ראוי לממש את הנכס בצוותא.

לציין עוד כי בתגובתו מיום 15.3.11 ציין הכנ"ר כי אין בעמדת הנושה המובטח הסבר לעילת המימוש, וחזר על עמדתו כי "חבל שב"כ הנושה המובטח אינו מצליח להגיע עם המנהל המיוחד להסכמה בדבר אופן המימוש חלף מתן השלמות והבהרות לצורך העתרות לבקשו זו אשר בתורן יגררו התנגדויות חדשות מצד החייבים".

כל נסיון לגשר על עמדתו החד משמעית של הנושה המובטח שעמד על מימוש הנכס לבדו, לא צלחו ובתגובתו לעילת המימוש ציין כי תיק ההוצל"פ נפתח עובר לצו הכינוס, כי היו פיגורים בתשלומי החזר ההלוואה וכי עצם כניסת החייב להליכי כינוס מקימים עילת מימוש ועוד ציין כי "התעקשותו של המנהל המיוחד לממש את הנכס בצוותא חדא עם הנושה המובטח אין לה כל בסיס שבדין וכל מטרתה הינה לקבל חלק משכ"ט ותו לא" (סעיף 4 לתשובת הנושה מיום 4.5.11).

החייבים חזרו על עמדתם כי יש לממש את הנכס במסגרת הליכי הפש"ר כדי להתחשב בזכותם לדיור חלופי וכי "שווי הדירה עולה פי שלוש ויותר מהחוב לבנק משכנתאות יכול לתת מענה גם לצרכי החייבים במציאת דיור חלוף גם בתשלום מלוא החוב לבנק למשכנתאות וגם פתרון הולם לשאר הנושים" (סעיף 6 לתגובתם מיום 19.5.11).

לאור העמדות בהן התבצר כל צד ראיתי לזמן את הצדדים לדיון, אך גם בדיון שהתקיים לפני לא עלה בידי להביא את הצדדים להסכמות.

ראיתי לפרט את השתלשלות הענינים, ראשית כדי להצביע על כך שניתן היה זה מכבר לקדם את ההליכים ולראות להביא לפתרון ראוי לכל הצדדים, וכדי להבהיר את ההליכים שעל בסיסם קבלתי את ההחלטה.

אמנם אפשרתי לבנק לממש את הדירה בהיותו נושה מובטח על בסיס עמדות הכנר והנאמן שלא התנגדו לכך, אלא שמאז חלף זמן לא מבוטל, ובינתיים הובאו לפני עובדות כי הנאמן כלל לא מסר עמדתו, כי בבית המשפט העליון הסכים הנושה המובטח שלא לממש את הנכס לפני קבלת היתר מפורש מבית משפט זה, קרי, החלטתי למעשה אינה רלוונטית עוד, אחרת לא היה מוסכם בבית המשפט העליון ועל דעת הנושה המובטח, כי על הנושה המובטח לקבל הסכמה מפורשת למימוש הנכס בעצמו בהליכי ההוצל"פ.

משכך ראיתי לשקול הדברים שוב.

נתתי דעתי לעמדת הנאמן ולעמדת הכנ"ר, כך התייחסתי לעמדת החייבים וכמובן הבאתי בשיקולי את אינטרס הנושים כולם, הן הנושה המובטח והן הנושים הרגילים, ואין לי ספק כי מימוש בצוותא במסגרת הליכי הפש"ר היא נקודת האיזון המיטבית בין האינטרסים הנוגדים של כל הנוגעים בדבר, בנסיבות תיק זה, מאחר שדרך פרקטית זו משלבת את צרכי החייבים המבוגרים שלפני בדרך של התייחסות לזכותם לדיור חלוף במסגרת דיני פשיטת הרגל, מספקת את אינטרס הנושה המובטח לקבל את מלוא החוב ואת אינטרס ב"כ לקבל את שכ"ט כל הפתרון הוא לטובת אינטרס הנושים הרגילים המבוטא בפעולת המנהל המיוחד למקסם את יתרת התמורה בגין מימוש הנכס לטובתם.

במסגרת שיקולי אף נתתי דעתי לכך כי סכום החוב המובטח העדכני עומד על כרבע מערך הנכס, ואני סבורה כי נסיבות אלה מדגישות את הצורך לאזן בין אינטרס הנושה המובטח, אינטרס  הנושים הבלתי מובטחים וגם לתת הדעת לנסיבות החייבים וזאת ראוי שיעשה במסגרת הליכי הפש"ר, ולאור עמדת המנהל המיוחד אליה הצטרף הכנ"ר ראיתי להורות על מימוש המשכון במסגרת הליכי הפש"ר על ידי המנהל המיוחד בצוותא עם כונס הנכסים.